1. תנאי איכות המים
יוני קשיות: סידן, מגנזיום ויונים אחרים נוטים ליצור אבנית סידן פחמתי, החוסמת את נקבוביות הממברנה. במקרה אחד, כאשר לא התווסף מעכב אבנית, קצב ההתפלה של מערכת עם קצב התאוששות של 75% ירד ב-40% לאחר שנה של פעילות.
חומרים אורגניים וקולואידים: כאשר ה-SDI (מדד הזיהום) עולה על 2.5, הפרש הלחצים של המיקרופילטר עולה, וכתוצאה מכך מתעבות שכבת העיכול על פני הממברנה.
מיקרואורגניזמים: עבור מערכות שאינן מחוטאות באופן קבוע, המספר הכולל של חיידקים במים המופקים יכול להגיע ל-104 CFU/mL, מה שמאיץ את פירוק הממברנה.
2. ניהול תפעול
בקרת שאריות כלור: אם הפחם הפעיל רווי או משאבת המינון נכשלת, ריכוז הכלור השיורי עולה על 0.1ppm, מה שעלול לחמצן את חומר הממברנה.
תנודות בלחץ: התחלה-תכופה מובילה לעייפות מכנית של אלמנט הממברנה. בפרויקט, שכבת מסתלסל הממברנה נפרדה עקב שינויי לחץ פתאומיים, וקצרה את החיים ב-60%.
אסטרטגיית ניקיון: כאשר מחזור הניקוי הכימי ארוך מדי (יותר מ-3 חודשים), שכבת העיכול מתמצקת ויש צורך לנקות אותה בריכוז גבוה יותר של חומצה, הפוגעת במבנה הממברנה.
3. עיצוב מערכת
דרגת התאמת טיפול מקדים: במערכת ללא מסנן בטיחות, חלקיקים גדולים פוגעים ישירות במשטח הממברנה, ובמקרה אחד, אלמנט הממברנה נגרר תוך 6 חודשים.
הגדרת קצב התאוששות: שיעור התאוששות גבוה (כגון 90%) מצריך מעכב אבנית, אחרת ה-LSI (מדד לאנגלייר) יחרוג מהסטנדרט ואבנית תיווצר בקלות.